פס"ד בעניין דחיית בקשה לפרוק ארגון החמאס כ"חברת חוץ"

לפני בקשה להורות על פירוק ארגון החמאס בהיותו, כנטען על ידי המבקשים, חדל פירעון. ביסוד הבקשה פסק דין (ת"א (מחוזי, ירו') 4421/02 מנשה גביש נ' ארגון החמאס, תק-מח 2006(1), 1689 (כב' השופט א' פרקש)) שניתן לזכות המבקשים לפיו חויב ארגון החמאס בתשלום סכומים המגיעים ליום הגשת הבקשה (18/9/06) לסך של 92,079,000 ש"ח, (להלן: "החוב").

מהו מעמדו של ארגון החמאס מן הפן המשפטי? האם ניתן להורות על פרוק ארגון שהוכרז כארגון טרור במסגרת הדין בישראל? האם יוכל המפרק לבקש לממש כספים שהוחרמו מהארגון או גופים הקשורים עימו במסגרת הליך הפירוק? אלה השאלות העיקריות נשוא הליך זה.

רקע כללי

1.         ביום 28 במרץ 2002, רצח המשיב, באמצעות אחד משלוחיו, ארבעה מבני משפחתם של המבקשים: דוד ורחל גביש ז"ל, הוריהם של המבקשים 1-6; אברהם גביש ז"ל, אחיהם הבכור של המבקשים 1-6, שהוא גם בעלה של המבקשת מס' 7 ואביה של המבקשת מס' 8; ויצחק קנר ז"ל, סבם של המבקשים מס' 1-6 ואביו של המבקש מס' 9; כל הארבעה נרצחו בביתם שבאלון מורה במצאי ליל הפסח תשס"ב.

המבקשים הגישו תביעה כנגד ארגון החמאס (להלן: " המשיב"), למתן פיצויים בגין הנזקים הכבדים שנגרמו להם כתוצאה מאירוע הטרור.

ביום 26 בינואר 2006 נעתר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' פרקש) לתביעתם של המבקשים כנגד המשיב (בהעדר הגנה), והורה למשיב לפצות את כל אחד מן המבקשים בסך של 10,000,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. כמו כן הורה בית המשפט הנכבד למשיב לשלם למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,800,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

המשיב טרם שילם את החוב הפסוק או כל חלק ממנו, למרות שנדרש לעשות כן בכתב.

הצדדים הגישו טענותיהם בכתב, יחד עם זאת אפשרתי להם להוסיף טיעונים אף בעל פה (דיון מיום 11/6/08). יצוין כי הפרוטוקול וההחלטה מיום 11.6.08 בנושא הבקשה נשלחו למשיב באמצעות מחמוד אבו טיר, הנמצא במתקן כליאה (באמצעות שב"ס), אולם לא הגיע כל תשובה בכתב מן המשיב. להלן אביא את עמדות המבקשים ועמדת היועץ המשפטי לממשלה, בקליפת אגוז, ואוסיף מדבריהם וטענותיהם בפרק הדיון וההכרעה.

עמדת המבקשים

2.         המבקשים עותרים להחיל על בקשתם את הוראת סעיף 380(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן: "פקודת החברות") הנוגעות לפירוק חברה בידי בית משפט החלות גם על חברת חוץ, בין שהיא רשומה בישראל ובין שאינה רשומה בה, ובלבד שיש לה נכסים בישראל.

המשיב, לדידם של המבקשים, עונה להגדרת " חברת חוץ" כפי שמונח זה מוגדר בסעיף 1 לפקודת החברות, היות והינו "חבר-בני אדם... שנרשם או הואגד מחוץ לישראל". כמו כן, למשיב נכסים בישראל.

הבקשה דנן לפירוק המשיב נסמכת על סעיפים 258-257 ו-380(א) לפקודת החברות. לדברי המבקשים, הואיל והמשיב לא שילם את חובו, רואים אותו המבקשים כחדל פירעון כמשמעותו בסעיף 258(2) לפקודת החברות, הקובע כי, חברה שלא פרעה את חובה על פי פסק דין נחשבת חדלת פירעון. כן מבוקש על ידי המבקשים לראות במשיב כחדל פירעון גם על פי סעיף 258(1) לפקודת החברות, לאור העובדה שהמשיב נדרש לשלם חובו ולא עשה כן.

לשיטתם של המבקשים, המשיב נחשב חדל פירעון אף לפי סעיף 258(3) לפקודת החברות, הואיל ונגד המשיב תלויי ועומדים שני פסקי דין חלוטים שניתנו בארה"ב, אשר לא שולמו על ידו, ואשר שווים הכולל עולה על 330 מיליון דולר ארה"ב. כך למשל מציינים הם את פסק דינו של בית המשפט הפדרלי של ארה"ב במחוז רוד איילנד בעניין:UNGAR v. HAMAS (בסכום של כ- 116,000,000$) וכן ופסק דינו של בית המשפט הפדרלי במחוז קולומביה בעניין RUBIN ET AL. v. HAMAS (בסכום של 214,000,000$). מכאן לדעת המבקשים חובותיו הפסוקים של המשיב מסתכמים בכ- 1.4 מיליארד ש"ח! ברי, אם כן כי אין ביכולתו של המשיב לפרוע את חובותיו, ולמבקשים קמה עילה כדין לבקש את פירוקו, על פי הוראות סעיפים 257(4) ו-258 לפקודת החברות.

המבקשים טוענים כי פסק הדין שניתן לזכות המבקשים נמסר למשיב ביום 28 בפברואר 2006 באמצעות אחד ממנהיגיו, מוחמד אבו-טיר, אך המשיב לא שילם את חובו לפי פסק הדין ואף לא ביקש את ביטול פסק הדין. כן לא נתן המשיב ערובה ולא הגיע לידי סידור להנחת דעתם הסבירה של המבקשים.

המבקשים טוענים כי לצד פעילות הטרור שלו, למשיב תשתית פעילות "אזרחית" ענפה (המכונה "דעווה"), וכי הוא מממן את הפעילות שלו (הן החבלנית והן האזרחית) באמצעות כספים שהוא מגייס או מקבל בחו"ל. כספים אלו מועברים ליהודה, שומרון וחבל עזה באמצעות מערכת מסועפת של חברות ועמותות קש בשליטת המשיב, לרבות חברות ועמותות הרשומות בישראל והמחזיקות חשבונות בנק בישראל.

מעת לעת, מודיעה רשות זו או אחרת בישראל על חשיפת חברת קש או חשבון של המשיב בישראל ועל נקיטת צעדים כנגדו.

הרשויות בישראל מצליחות לנקוט צעדים רק כנגד חלק מכלל מקורות המימון של המשיב בישראל, וזאת בשל מידת ההוכחה הגבוהה הדרושה במשפט הפלילי.

מכאן, כי למשיב נכסים בישראל מהם יוכלו המבקשים (ויתר נושי המשיב) לפרוע את החובות המגיעים להם ממנו.

לעניין הסמכות המקומית מסכימים המבקשים כי לאור סעיף 1 וסעיף 3 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז - 1987 (להלן:"תקנות החברות"), בקשת פירוק תוגש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום של החברה או מקום עסקיה העיקרי. למשיב אין משרד רשום, ולכן תיקבע הסמכות המקומית על פי מקום העסקים העיקרי שלו.

עסקיו של המשיב, כאמור, כוללים פעילות חבלנית ואזרחית גם יחד, ופעילות זו נעשית בכל רחבי הארץ, עובדה זו הינה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לפיכך, לכל בית משפט מחוזי סמכות לדון בבקשה לפירוק המשיב.